גזר דין בתיק ת"פ 41181-10-11

1. הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בעבירות של תקיפת בן זוג, תקיפת בן זוג וגרימת חבלה של ממש ותקיפת קטין וחסר ישע.            
   כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ביום 22.10.11 תקף את בת זוגו בכך שחבל בישבנה. כשביקשה לצאת מהבית אחז בחוזקה בצווארה, והפיל אותה על המיטה. המתלוננת ביקשה להתקשר, אולם הנאשם לקח ממנה את מכשיר הטלפון, דחף אותה על הספה, כופף את ידה בעט בה וגרם לה להמטומות בגפיה.     
   הנאשם אף אחז בחוזקה בפניה של קטינה בת תשע, בתם המשותפת של בני הזוג, וגרם לה לנפיחות והמטומה בלחי. הקטינה עשתה צרכיה בבגדיה נוכח מעשי הנאשם.          
   המתלוננת ניסתה למנוע את תקיפת הקטינה, ואז הנאשם אחז בצווארה והפילה ארצה. הנאשם עשה כל זאת כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול.
2. המאשימה ביקשה לגזור את הדין לחומרה. היא הדגישה כי מדובר בשרשרת עבירות אלימות חמורות כלפי בת זוגו ובתו הקטינה, על רקע בקשתה של המתלוננת לעזוב את הבית, עבירות אותן ביצע הנאשם כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו. הנאשם לא מגלה מוטיבציה להגמל מאלכוהול, והאשה סובלת מתסמונת האשה המוכה ולכן מגוננת עליו. בנסיבות אלה, על בית המשפט להגן עליה ולגזור מאסר בפועל במצטבר להפעלת המאסר המותנה.
3. הסניגורים בקשו להקל עם הנאשם. המשפחה סובלת ממצוקה קשה נוכח מעצרו של הנאשם שהוא מפרנס יחידי. סירובו של הנאשם להליך גמילה בקהילה סגורה נבע מהחשש כי בתו תלקח ממנו. נגד המתלוננת עצמה הוגש כתב אישום בגין תקיפתו של הנאשם, אשר נמחק בנסיבות לא ברורות. בנסיבות אלה, בקשה ההגנה להאריך את המאסר המותנה.
4. המתלוננת עצמה העידה לעונש. היא הביעה צער על מה שקרה ובקשה לתת הזדמנות לשקם את חיי הזוג. לדבריה היא צריכה לעבור ניתוחים ולכן זקוקה לנוכחותו של הנאשם בבית, שהוא אב טוב ובעל טוב. המתלוננת גם הגישה מכתב ומסמכים שסומנו נ/1. במסמכים יש פרטים על מצבה הרפואי הקשה ועל הזקקותה לנאשם.
5. תסקיר שירות המבחן מלמד כי הנאשם בעל יכולות קוגניטיביות תקינות, אולם הוא בוחר להתמודד עם קשיים ע"י שתיית אלכוהול. התסקיר מדגיש כי במצבי מתח הוא עלול להגיב באופן תוקפני. הנאשם הסכים להליך גמילה אולם סירב למסגרת טיפולית סגורה - שרק היא יכולה להביא מזור לבעיותיו. באשר לאשה, התרשם שירות המבחן מתלות כלכלית ומעמדה מגוננת. בנסיבות אלה, נמנע שירות המבחן מכל המלצה טיפולית.
6. אין זו הפעם הראשונה שהנאשם עומד לדין. לחובתו שלוש הרשעות קודמות. בשנת 2001 נדון בגין עבירות אלימות למאסר בפועל ולמאסר על תנאי. בשנת 2010 נדון הנאשם בגין שורה של עבירות אלימות במשפחה למאסר על תנאי שהוא בר הפעלה בענייננו. בשנת 2011 נדון בגין הרשעה בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.
7. באשר לתיק כנגד האשה, ראשית, אלימות מצד בן זוג איננה מצדיקה אלימות נגדית. שנית, התיק נסגר בסופו של דבר ולא נתברר מדוע, כך שאין כל הכרעה בעניין זה.
8. ההגנה הגישה שורה של פסקי דין מבתי משפט בעבירות של אלימות במשפחה. באף אחד מפסקי הדין לא מצאתי כי היה מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד ותסקיר שלילי.
   כך למשל, בת"פ (מח' ב"ש) 8331/07 כמו גם בת"פ (מח' ב"ש) 1157/09 מתייחס בית המשפט לתהליך הטיפולי המשמעותי שעבר הנאשם בשירות המבחן.
9. בענייננו, מדובר באלימות קשה שהפעיל הנאשם שוב ושוב, הן כנגד בת זוגו והן כלפי הקטינה. אין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא במי שביצע את העבירות חרף מאסר על תנאי בר הפעלה שלא הרתיעו. לנאשם בעיה קשה של צריכת אלכוהול. שירות המבחן סבור היה כי רק מסגרת סגורה יכולה לסייע לו - אולם הנאשם סירב להליך טיפולי כזה. על פניו נראה כי הנאשם עדיין איננו מודע לחומרת בעיותיו. בנסיבות אלה, קיים סיכון ממשי כי ישוב לביצוע עבירות אלימות.
10. אכן, הלב נוטה אל המתלוננת אשר זקוקה לבן זוגה, הנאשם, למרות האלימות שהוא מפליא בה שוב ושוב. הנאשם מהווה משען בתחום הכלכלי ומסייע בגידול הבת. מדובר בתופעה מוכרת במסגרתה אשה מבקשת רחמים על בעלה, למרות אלימות חוזרת ונשנית. נוכח "תסמונת האשה המוכה" לעיתים חובתו של בית המשפט להגן על המתלוננת אף בניגוד לרצונה.
11. דפוס זה של התנהגות של מתלוננות בעבירות אלימות במשפחה הוכר זה מכבר בהלכה הפסוקה. כב' השופט רובינשטיין ציין בהלכת ע"פ 11847/05 מדינת ישראל נ' פלוני, (2007), כי הגיעו לפתחם של בתי המשפט פרשיות ובהן דפוסי פעולה דומים של נשים אשר חוו התעללות פיזית ונפשית מצד בני זוגן, ועדיין מציגות עמדה מגוננת על בני זוגן. הקושי - הן הנפשי והן החברתי - בפרידה מבעל מכה, מתגבר מקום בו האשה המוכה היא אם לילדים, וטובת הילדים על הפרק. המתלוננת מצויה במצב של דואליות שמשתקפת גם בפעולותיה. בצד החשיבות שהיא מקנה לשימור התא המשפחתי והכלכלי, מצויה האימה מהמשיב. קיימת מורכבות רגשית מכבידה, הנובעת ממערכת היחסים המשפחתית, והמדרבנת את המתלוננת לתמוך בנאשם.
12. בענייננו, המתלוננת עצמה לא הסתירה כי מה שמניע אותה הוא הצורך הכלכלי בשחרורו של הנאשם, והצורך כי ישגיח על הילדה נוכח מצבה הבריאותי. כל אלה אינם מצדיקים הקלה משמעותית, כאשר מדובר באלימות קשה, חוזרת ונשנית, שאף הביאה לחבלות של ממש הן לבת הזוג והן לקטינה. מעבר לחבלות שבגוף, ודאי נגרמו לקטינה (שעשתה את צרכיה בבגדיה) גם חבלות שבנפש, שמי ישורן.
13. בית המשפט העליון הורה לא פעם על מגמת החמרה בעבירות אלימות במשפחה, גם חרף עמדה מגוננת של המתלוננות:

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת מדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן עבריינים בכוח.." (ע"פ 2037/92 יצחק בן דוד נ' מדינת ישראל, (1992)).           
ור' גם: